לאורם נלך - הרב משה צבי נריה והרבנית רחל נריה זצ"ל
תולדות חייהם והמהפכות שחוללו
א. תולדות חיים
הרב משה צבי נריה
נולד בכ"א בשבט תרע"ג בלודז' שבפולין, לאביו הרב פתחיה מנקין ולאמו הרבנית רחל. עבר עם משפחתו למספר עיירות ברוסיה הלבנה בהן אביו שמש ברבנות. למד ב'חדר' עד שהשלטון הקומוניסטי של סטאלין אסר לקיים אורח חיים דתי וסגר את ה'חדרים'. מאז למד בביתו עם אביו חומש עם רש"י, נ"ך, משניות וגמרא. בניסן תרפ"ו, לאחר בר-המצווה, נסע למינסק הבירה, שם למד ב'ישיבה לצעירים' בתנאי מחתרת קשים, נחשב לאחד מהתלמידים המצטיינים. בחורף תרפ"ט עבר לשקלוב, שם למד אצל רב העיר, הרב מרדכי פיינשטיין. בכ' בתמוז תר"ץ זכה להגשים את חלום חייו, הוא הגיע לארץ ישראל. מיד החל ללמוד בישיבת 'מרכז הרב', בה למד 5 שנים. עד מהרה נהיה לאחד התלמידים המקורבים ביותר לראש הישיבה, הראי"ה קוק, את דרכו עיצב לאור תורתו. בקיץ תרצ"א, מתוך חרדה לעתידו של הנוער הדתי בארץ, שהתבייש בדתו ובקיום המצוות, הצטרף לתנועת הנוער בני עקיבא, כמדריך ומרכז הסניף היחיד שלה (בירושלים), מאז נהיה למתווה דרכה ומורה הדרך הרוחני שלה. בקיץ תרצ"ב הקים בשרון סניפים חדשים לתנועה, כאשר סיפר על כך לראי"ה קוק, אמר לו רבו: "אין לך דבר קדוש מזה"! חיבר שירים לתנועה ביניהם גם את ההמנון שלה. בערב ראש השנה תרצ"ו ייסד את בטאון התנועה, 'זרעים', אותו ערך במשך 5 שנים. היה חבר בתנועת הפועל המזרחי, נאם בוועידותיה ופרסם מאמרים בביטאונה, 'נתיבה'. בתרצ"ז ייצג אותה בקונגרס הציוני ה-כ' שהתכנס בשוויץ, היה החבר הצעיר ביותר.
בי' בחשון ת"ש, למרות כל ההתנגדויות, הלבטים, חוסר במימון כספי ותנאים קשים ביותר, יחד עם 13 בחורים צעירים, הקים במושב כפר הרא"ה את ישיבת בני עקיבא הראשונה. בכ"ה באב תש"ח היה שותף להקמת 'חבר הרבנים שעל יד הפועל המזרחי', ופעל במסגרתו. בחורף תשי"ב התגייס לצה"ל לחיל החינוך, כדי לסייע במעברות בהן שוכנו העולים החדשים. שלח את תלמידיו להתנדב במחנות העולים. באלול תש"ך הקים את האולפנה הראשונה לבנות בכפר פינס. משהוקם 'מרכז ישיבות בני עקיבא' (ה'מרכז' נהפך לישות עצמאית בתשכ"ד), נהיה ל'ראש ישיבות בני עקיבא'. בכ"ב בסיון תשכ"ז היה בין מייסדי 'התנועה למען ארץ ישראל השלמה', שפעלה לשמירת שטחי ארץ ישראל שנכבשו ע"י צה"ל במלחמת ששת הימים. לקראת 'יום ירושלים' הראשון, כ"ח באייר תשכ"ח, פרסם איגרת לראשי ישיבות בני עקיבא, לר"מים ולתלמידים, בה הוא קרא להם לעלות ביום זה לירושלים לתפילת שחרית ('ותיקין') המונית ליד הכותל המערבי, בכך קבע את האופי של החגיגות ביום זה לשנים רבות. בתש"ל-תשל"ד היה חבר כנסת מטעם המפד"ל. עם הקמת תנועת 'גוש אמונים' (רוב מנהיגיה היו תלמידיו), בט"ו בשבט תשל"ד, במטרה ליישב את מרחבי ארץ ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים, עמד לימינה והושיט לה תמיכה מוסרית. ביום העצמאות תשל"ח קיבל את 'פרס ישראל' על "תרומה מיוחדת לקידומה ופיתוחה של החברה והמדינה". מתשל"ט החל לפרסם סדרת ספרים על חייו ומשנתו של רבו, הראי"ה קוק. בתשמ"ב ירד לגור בימית כדי להיאבק שם נגד הפינוי מסיני וחבל ימית. בי"א בשבט תשמ"ג פרש מהמפד"ל בשל הישארותה בממשלה לאחר פינוי חבל ימית. היה בין מקימי תנועת מצ"ד (המחנה הציוני הדתי), היא התמודדה בבחירות לכנסת ה-11 ברשימת 'מורשה'. מתשנ"ג לאחר החתימה על 'הסכמי אוסלו', נלחם ביתר תוקף על שלמותה של ארץ-ישראל, היה בין מקימי 'איחוד הרבנים למען עם ישראל וארץ ישראל'. בקיץ תשנ"ה פקדה אותו מחלה קשה (ממנה לא קם), אך המשיך בפעילותו החינוכית ובהנהגתו הציבורית. בי"ט בכסלו תשנ"ו נפטר בגיל 83, נקבר בכפר הרא"ה.
הרבנית רחל נריה
נולדה בי"ב באדר ב' תרפ"א בעיר טבריג שבליטא לרב חיים מאיר ודבורה גיטלסון. בתרצ"ה עלתה לארץ, השלימה את לימודיה בתיכון 'תלפיות'. למדה באוניברסיטה העברית פילוסופיה, היסטוריה וקבלה. בתש"א נישאה לרב נריה, נולדו להם 8 ילדים. בתבונה, בצניעות ובמסירות נפש רבה, הייתה שותפה במשך עשרות שנים בכל מפעליו החינוכיים והספרותיים, תוך תמיכה ונשיאה בעול הבית והמשפחה. בתשי"ח הקימה עם בעלה את בית הספר המקצועי לנוער ממשפחות מצוקה במושב חרב-לאת (ליד חדרה), וניהלה אותו בהתנדבות במשך 12 שנה. הייתה מחלוצי הפעילים בתחום ההסברה על קדושת הבית היהודי וטהרת המשפחה. קיימה מאות כינוסי הסברה לבני נוער, למורים ולמדריכים. כמו כן פרסמה ספרים, חוברות ומאמרי הסברה בנושא זה, שהופצו במהדורות רבות ואף תורגמו לשפות זרות. ייסדה את 'המועצה לתרבות המשפחה היהודית' (תמי"ד), 6 שנים רכזה את פעילותה. פעלו בה מנהיגים בולטים בציבור הדתי והלא דתי, למציאת דרכי התמודדות בהשפעת התרבות המערבית על מוסד המשפחה בכלל ועל הבית היהודי בפרט. במשך עשרות שנים הייתה חברת הנהלה 'תנועה האשה הדתית לאומית' - 'אמונה' וממתווי דרכה. הייתה בין היוזמות של 'השירות הלאומי' לבנות. במשך 70 שנה התמסרה לפעילות ציבורית בהתנדבות בתחומי התרבות, החינוך והרווחה. הרבתה במעשה צדקה וחסד, לרוב בצנעה. בתשס"ו זכתה ב'אות הנשיא למתנדב'. הייתה חברה בהנהלת המפעל החינוכי שהוקם לזכר הרב נריה, "לאורו נלך", המפעיל התנדבות של תלמידי תיכון בנושאי רווחה וחינוך בקהילה. נפטרה בכ"ב בכסלו תשע"ג בגיל 92, נקברה ליד בעלה.
ב. משנתם החינוכית
מה היה סוד קיסמו של הרב נריה? מה היה המיוחד במשנתו החינוכית שבזכותה הוא הצליח לסחוף אחריו רבבות חניכים בתנועת הנוער ותלמידים בישיבות, שהעריצו אותו בכל לב? במה התייחדה פעילותה החינוכית של הרבנית נריה? הרב והרבנית נריה, בשיתוף פעולה מופלא, היו שותפים ליצירות רבות. השפעתם לדורות היא בעיקר במהפכות שהם חוללו, מהפכות שעיצבו את פניו של דור שלם, על כך נפרט להלן.
המהפכה הראשונה – זקיפת הקומה של הנוער הדתי: תנועת בני עקיבא
הרב נריה החל לרכז את הסניף היחיד של תנועת בני עקיבא (בירושלים), כאשר הוא מנה כמה עשרות חניכים בלבד. בדוגמא אישית, ידע וכושר הבעה נפלאים, שיחות מעמיקות, בפרקי לימוד ושירה בתפילה, בדרכי חינוך חדשות שתאמו את העידן המודרני, נטע בחניכיו - אמונה גדולה, גאווה בדרכם, אחריות למעשיהם, ותחושת שליחות כממשיכי שרשרת הדורות ושומרי הגחלת. הוא העצים אותם באמונה וביטחון שבכוחם לשנות, לתקן וליצור מציאות חדשה, שתחבר את החול אל הקודש ותאחד את כל הטוב והיפה מהציונות הלא דתית ומהעולם החרדי. במהרה הוא נהפך לדמות מפתח בתנועה, למוביל דרכה ומורה הדרך הרוחני שלה. מתוך אמון בנוער הדתי, ביכולתו ובסגולות הטמונות בו, הוא הצליח בסבלנות רבה לזקוף את קומתו של הנוער הדתי, שהיה נבוך והרגיש רגשי נחיתות כלפי הנוער הלא דתי שיצא להגשמה בהתיישבות, ולעצור את הסחף של עזיבת הנוער הדתי לחינוך הלא דתי. רבבות חניכים בעלי גאווה דתית התחנכו לאור משנתו החינוכית. בניגוד לרבים מחבריו בהנהגת התנועה, הוא סבר שישנה חלוציות נוספת מלבד ההגשמה בקיבוץ, לכן ראה צורך להקים תנועת חלוצים תורניים (חלות"רים), שיתרמו ויגשימו גם בעיר ובתחומים נוספים.
המהפכה השנייה – מהפיכת התורה: הקמת רשת ישיבות בני עקיבא
לאחר מאמצים רבים, ולמרות התנגדות חלק מראשי תנועת המזרחי, יחד עם 13 תלמידים צעירים ושלש לירות בכיס [כ 12 דולר...], הקים הרב נריה, בסיוע ההנהלה הארצית של בני עקיבא, את ישיבת בני עקיבא הראשונה במושב כפר הרא"ה - 'אם הישיבות התיכוניות'.
לראשונה הוקמה בארץ ישיבה ארצישראלית שהתאימה לילידי הארץ, ה'צברים' (הוא נהג לומר: "אנו שואפים לגדל צבר ללא קוצים!"). הוא הצליח ליצור בישיבה הווי מיוחד שמיזג מספר יסודות - דרך הלימוד הליטאי, סדר היום והרצינות הפנימית של ישיבות המוסר, חמימות חסידית וערנות חלוצית. החינוך, ששילב ישן עם חדש, היה על פי תורת רבו, הראי"ה קוק – אחריות לאומית לכלל ישראל, ופנים כלפי העם כולו. בכל מקום ובכל תחום להתנדב ולתרום לפרט ולכלל, מתוך אהבת תורה, קידוש השם ושאיפה להיות תלמיד חכם בעל מידות טובות. בסבלנות רבה הוא הצליח לשלב חינוך ישיבתי עם רוח החלוצים בוני הארץ, תוך התמודדות עם רוחות העת החדשה. על פי דרכו החינוכית המיוחדת יצר בישיבה אווירה מיוחדת - הרבנים קבעו את הקו החינוכי, ואילו התלמידים נהלו, בשיתוף מלא עם הרבנים, את חיי הישיבה ברוח תנועת הנוער בני עקיבא, מעין 'רפובליקה של תורה'. וכל זאת, מתוך אמון הדדי, פתיחות, אוזן קשבת והתייחסות לכל שאלה ובעיה, והבנה שעל התלמידים לקחת אחריות על הנעשה בישיבה כי היא שלהם. 'ועד חברים' קבע מי יתקבל לישיבה ומי יורחק ממנה. הרב נריה נתן דגש על החוויה, שירה וניגון, במיוחד בשבת ובחג: שירה לפני קבלת שבת, שיחה בין קבלת שבת לתפילת ערבית, שירה בתפילה, ריקוד לפני הקידוש, שירה מגוונת בסעודת ליל שבת, ניגונים שקטים בסעודה שלישית, שירה בעת היציאה מן השבת, שילוב נעימות ארצישראליות בתפילות הימים הנוראים ושירה וריקודים בליל שבועות. גם השכמת התלמידים בבוקר, נעשתה על ידו בשירה עדינה ומעוררת. תכנית הלימודים שקבע, הייתה - לימוד גמרא ומפרשיה כמקובל בישיבות הוותיקות, בתוספת לימוד משנה מסכת זרעים והלכות התלויות בארץ, קיצור שולחן ערוך ופרק יומי בתנ"ך לאחר תפילת שחרית. בישיבה למדו רק לימודי קודש (רק כעבור 10 שנים, בתש"י, בעקבות לחץ מצד ההורים, הוכנסו לישיבה גם לימודי חול, שנלמדו בתחילה כרשות, בשעות הערב ומחוץ לכותלי הישיבה). הישיבה הביאה לגאווה בין חניכי בני עקיבא בהיותה - "הישיבה שלנו!".
הרב נריה הבין את שפת הדור וחש את לב הנוער. בדוגמא אישית, כריזמה, צניעות, סבלנות רבה, כבוד ואמון, אהבה חום ויחס אישי-אבהי לכל תלמיד, עין טובה של מחנך עם נשמה המחפש מעלות אצל כל תלמיד, ללא הטפת מוסר כפיה או גערה, דיבור בגובה העיניים והלב בשפה פשוטה החודרת עמוק פנימה לנשמה, דלת פתוחה לשיחה אישית בסבר פנים יפות והקדמת שלום לכל תלמיד ואדם (גדולים וקטנים) עם פנים מאירות וחיוך חם ונפלא – הצליח לשבות את לב תלמידיו. הוא נהג לעצור ליד תלמיד, לברכו לשלום ולהתעניין בו ובמשפחתו, כך כל אחד חש שהוא רק שלו. הרב נריה חינך את תלמידיו, כל אחד לפי עולמו הפנימי, תכונותיו וכישרונותיו, לאהבת התורה, העם והארץ ולדרך ארץ; לשאוף שאיפות גדולות עד כדי עשיית מהפיכה רוחנית בעם ישראל; להרבות אור של אמונה ותורה ולקרב רחוקים; להתנדב ולפעול בכל התחומים הנחוצים לבניית עם ישראל בארץ ישראל, והכל על פי תורת ישראל. בסדר עדיפות ראשון הוא ראה את בניין הקומה הרוחנית של כל תלמיד, תוך עידוד להמשך לימודים בישיבות הגבוהות, כל אחד לפי נטייתו. עודד את תלמידיו לשאול, להקשות ולברר כל עניין, וזאת מתוך כבוד והערכה כלפי הרב או המחנך מקבל השאלה. כל העת אמר לתלמידיו וחניכיו הרבים: "אתם צריכים להשפיע על הדור, הדור מחכה לכם"! הוא קרא להם - לצאת למשימות לאומיות, להגשים ולפעול בכל מקום ובכל תחום שצריך אותם: בעולם התורני, בחינוך, במדע, בצבא, ברפואה, בכלכלה ועוד. ואכן, הם השתלבו בכל תחומי החיים במדינה, אף במשרות רמות, וברבות השנים הם הטביעו את חותמם על החברה הישראלית כולה. היה קשור לתלמידיו גם שנים רבות לאחר שסיימו ללמוד בישיבה, והמשיך לעודד ולחזק כל אחד בדרך בה הוא בחר להגשים את אשר למד בה.
מכוח חינוכו וחזונו הקימו 13 תלמידים, רובם תלמידיו מישיבת כפר הרא"ה, מחברי גרעין גחל"ת (גרעין חלוצי לומד תורה) משבט 'איתנים' של בני עקיבא, את הישיבה הגבוהה - 'כרם ביבנה' (ליד קבוצת יבנה). (בתשי"ח הישיבה נהייתה ל'ישיבת הסדר', בכך היא סללה את הדרך לישיבות ה'הסדר' שיקומו בעתיד, מספר ישיבות הוקמו ביוזמתו). מספר תלמידים מאותו גרעין עברו בסוף אותה שנה מישיבה זו לישיבת 'מרכז הרב' בירושלים. יחד עם חברים נוספים משבט 'איתנים', שהגיעו לשם ל'שנת ישיבה', הם הפיחו בה רוח חדשה עד שהיא נהייתה לישיבה המרכזית והמובילה של הציונות הדתית.
משהוקם 'מרכז ישיבות בני עקיבא' הרב נריה נהיה ל'ראש ישיבות בני עקיבא'. במשך השנים, על פי חזונו, 'המרכז' פרס רשת של עשרות ישיבות תיכוניות ו'ישיבות הסדר' בכל רחבי הארץ, ולהם גם מספר שלוחות בחוץ לארץ. במערכות אלו התחנכו עשרות אלפי תלמידים לשלמות - לראות את מדינת ישראל כראשית צמיחת הגאולה השלימה, בה עם ישראל כולו יחיה חיי תורה בארץ ישראל השלימה. מהישיבות הנזכרות לעיל יצאו בוגרים רבים שהנחילו את תורתו רבו, הראי"ה קוק, לציבור הדתי-לאומי, חיזקו את סניפי בני עקיבא, והקימו ישיבות וישובים רבים ברחבי הארץ. מהן צמחו המנהיגים הרוחניים של הדור הבא בציבור זה - דיינים, רבנים, ראשי כוללים, ראשי ישיבות ואולפנות, ראשי מכללות ומדרשות, ר"מים, מנהלים ומורים רבים. אנשי חינוך אלו שינו וחיזקו את מערכת החינוך הדתי, עד שבמרוצת השנים היא שינתה את פניה של מדינת ישראל.
המהפכה השלישית – חינוך הבת הדתית: הקמת אולפנות
הרב נריה היה שותף פעיל ביוזמה להקמת האולפנה הראשונה לבנות בכפר פינס (בראשה עמד אלי ששר). התכנית החינוכית באולפנה דמתה לזו שהנהיג בישיבות בני עקיבא. זו הייתה מהפכה של ממש בחינוכה של הבת הדתית בארץ. חזונו היה - לחנך ולהכין כראוי את הבת הדתית לקראת תפקידה כעקרת בית, עיקרו של בית, כך שהיא תוכל לבנות כהלכה בית יהודי, ותאציל עליו מרוחה, מדעותיה ומידותיה, מצניעותה ומאצילותה. במשך השנים הוקמו עשרות אולפנות (המאוגדות ב'מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא), מכללות ומדרשות לבנות בכל רחבי הארץ.
הרבנית נריה הייתה מחלוצי הפעילים בתחום ההסברה על קדושת הבית היהודי וטהרת המשפחה. היא קיימה כינוסי הסברה לבני הנוער, בנות ואף בנים, והשתלמויות למורים ולמדריכים בנושא, שלא העזו לדבר עליו בפרהסיה - חינוך לחיי משפחה בעידן המודרני והמתירני, תוך הצגת דרכי התמודדות עם אווירת הרחוב לצורך שימור אופייה היהודי-מסורתי. ספרים, חוברות ומאמרי הסברה שכתבה בנושא זה, הופצו במהדורות רבות ואף תורגמו לשפות זרות. ספרה 'מול מבוכת המתירנות', היווה פריצת דרך ועד מהרה נהפך לספר יסוד בתחום זה.
המהפכה הרביעית – הארת דמותו של הראי"ה קוק והפצת משנתו
הרב נריה התברך בכישרון מיוחד של כתיבה ונאום. במשך עשרות שנים כתב מאות מאמרים בבקיאות רבה בכל תחומי הספרות התורנית לדורותיה. הם כללו חידושי תורה, פרקי עיון תורניים והגות חינוכית, בירוּר הלכות דת ומדינה והסברה רעיונית של מחשבת הציונות הדתית. גולת הכותרת של פעילותו הספרותית הייתה - פרסום סדרת ספרים על חייו ומשנתו של רבו, הראי"ה קוק. כתלמידו הקרוב והמובהק, פרסם בר"ח אלול תרצ"ו, במלאת שנה לפטירת רבו, חוברת בשם: 'משנת הרב', היה זה לקט ראשון של קטעים נבחרים מספריו. באלול תרצ"ח, במלאת 3 שנים לפטירתו, פרסם את החוברת: 'הרב', עליה עמל זמן רב. הייתה זו הביוגרפיה המדויקת הראשונה שנכתבה על הרב קוק. רק כעבור עשרות שנים, לאחר עבודה רבה של כינוס, עריכה וכתיבת מאמרים בעיתונות, החל בתשל"ט לפרסם סדרת ספרים על תולדות חייו, פועלו ומשנתו של הרב קוק. בסגנון חדש ומיוחד, בו שילב סיפורים עם דברי הלכה והגות ממשנתו הגדולה, הצליח להפיץ את תורתו ולקרב את הציבור הרחב לדמותו המאירה. הרבנית נריה סייעה לו רבות בכך, בסיכום שיעורים והדפסה. לאחר פטירתו היא עסקה בשימור ובסידור כתביו שלא פורסמו.
סיכום
הרב נריה זכה, ובצדק, לתואר: 'אבי דור הכיפות הסרוגות', הרבנית נריה היא ללא ספק האמא. במשך עשרות שנות פעילות ויצירה, הם הביאו למהפכה גדולה בציבור הדתי-לאומי, בעיקר בתחום החינוך וההתיישבות. מישיבה אחת קטנה בכפר הרא"ה, הצליח הרב נריה להקים רשת ענפה של עשרות ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבות הסדר ומכללות שרבים מבוגריהם הקימו יישובים והתנחלויות בכל רחבי הארץ. כאחד מגדולי המחנכים בדורנו, בעקשנות, בסובלנות רבה, ובאמון שנתן בנוער הדתי – הוא הצליח לעצב את פניו של דור שלם, הנאמן והגאה במורשתו ותורתו, ומקדש שם שמים ברבים. הרבבות שהתחנכו לאור משנתם, זכו להקים בתים נאמנים בישראל, תוך מעורבות בחברה, השתלבות בכל מערכות החיים במדינה, ושותפות מלאה במפעל האדיר של תקומת עם ישראל בארצו. לרבנית נריה, כאשת משפחה למופת וכאשת חינוך, היה חלק גדול בהצלחת פעילות מופלאה זאת.
כולנו בעצם תלמידיהם של הרב והרבנית נריה. כולנו נהנים היום מהפירות המבורכים של הנטיעות שהם נטעו באהבה ובאומנה כה רבה. עלינו להכיר להם טובה גדולה. הרבה בזכותם עולם התורה פורח כיום בציונות הדתית, החינוך הדתי משגשג, וההתיישבות הדתית פרוסה לתפארה בכל רחבי הארץ. יהי רצון, שנזכה להלך לאורם, ללמוד ממידותיהם הנאצלות, ולהפיץ וליישם בגאון בכל מקום את משנתם החינוכית.
כתב: שמואל כ"ץ, רב בתי ספר בירושלים וחוקר תולדות הרבנות הראשית
לחומרים נוספים על דמויות החמ"ד