בס"ד, אלול ס"ג

 

המחנך / לגעת בלבבות / מדריך לחיים/

נר לנתיבתי

הצגה + מולטי מדיה על דמותו ודרכו החינוכית של הרב נריה

פתחיה נריה ©

 

המטרה:

יצירת מפגש חוייתי עם ארועים מחיי הרב נריה זצ"ל כמחנך.

העלאת ארועים חינוכיים  המאירים את ייחודו כמחנך מסור בלב ונפש לתלמידיו, המדריכם באורחות חיי אמונה, מצוות ומידות טובות, קשור אליהם באופן אישי בחום ואהבה.

 

האמצעים:

הצגה  ל 3 שחקנים חובבניים מתלמידי הישיבה.  בהצגה ישולבו קטעי שירה, הקראה ואמצעים אור קוליים: מוזיקה, תאורה, סרטים, תפאורה ותלבושות מיוחדות שיצרו אוירה מיוחדת.

 

האוירה:

מכובדת אך נעימה, קלילה וזורמת , משולבת בהווי בני עקיבא.

 

קטעי סרטים: תנאי האוכל הקשים בראשית ימי הישיבה // קשר עם התלמידים // שיחה // שירה

 

שירים מתאימים:

שירה עם התלמידים // בראשית היתה מחשבה // תה מר לחם עם ריבה // מנגינה לפני השיחה // יד אחים // שירי ב"ע // קדושה

 

כלים:

אולם / חדר מתאים שבו יהיה הציוד קבוע.

מחשב + מקרן וידאו + מסך.

הגברה. טייפ + קופקדיסק . 

אמצעי תאורה,

סטנדרים ישנים + ספסל ישן. רקויזיטים - מגבעת, פאת זקן, חליפה שחורה

- מחיצות על גלגלים .

 

תמונות גדולות על הכניסה ועל הקירות.

אולי התערוכה הקבועה צריכה להיות על קירות האולם?

​

הארועים

1. כדי להקים ישיבה צריך להיות משוגע...

 

מספר בן דימונה, הרב דוד תורג'מן, בוגר ישיבת כפר מימון והכותל וכיום רבה של דימונה:

באחד מימי כ"ח אייר, כשלמדתי בישיבת הכותל, פגשתי לאחר תפילת ותיקין בכותל את ראש הישיבה התיכונית שלי, הרב יעקב אריאל שליט"א (רבה של רמת גן).

אמרתי לו שברצוני לפעול להקמת ישיבה בדימונה. זהו צורך גדול וחשוב לקידום הרמה הדתית בעיר.

הוא אמר לי: נמצא כאן הרב נרי'ה, בא איתי ותאמר לו את הדברים .

הרב נרי'ה עמד וקיפל את תפיליו באיטיות, באהבה.

הרב אריאל הציג אותי לפני הרב נרי'ה, כבן דימונה המבקש להקים ישיבה.

כששמע הרב נרי'ה את הרעיון שלי להקים ישיבה בדימונה, הרים את ראשו אלי (הרב תורג'מן הוא גבוה והרב נרי'ה היה נמוך קומה) ושאלני: אתה משוגע?

 

• הייתי די המום משאלתו ולא עניתי.

עמדתי ושתקתי שתיקה של הלם משאלתו.

 

ואז הוא שאל אותי פעם נוספת: אתה משוגע?

התעשתי ואמרתי לו: אני חושב שלא...

 

אמר לי: אם כך, אתה לא יכול להקים ישיבה.....

 

כעבור שנים, באתי אליו לכפר הרואה עם ראש הישיבה בדימונה, הרב קוסטינר לגייס תלמידים לישיבה.

הזכרתי לו את הפגישה לפני שנים רבות ע"י הכותל והוספתי: כנראה שאני קצת משוגע...

 

 

====================================

הקראה?

קשיי בראשית:

אחרי שבועיים אזלו מעט המזומנים שעמדו לרשותם ונדרש סיוע כספי מידי. ההורים התבקשו להשתתף באחזקת הבנים בסכום של לירה וחצי לחודש, בכפר הרואה ערכו מגבית של ביצים וירקות, צילי נסעה לתל אביב לבקש עזרה מנשים צדקניות שהכירה ובעלי מפעלים ידידי התנועה נתבקשו לגייס תרומות או מוצרי מזון. קבוצת טירת צבי שלחה זיתים וחיים – דוד פייקש מחדרה העביר מידי יום כיכרות לחם שנותרו במאפייה שלו. החברים נאלצו להסתפק בתפריט צנוע: לחם, ריבה ותפוזים שהורשו לקטוף מפרדס סמוך. את סעודתם הדלה תיבלו בשירה :

"תה מר לחם וריבה,

דיסה דייסה אוכל בישיבה,

חלבונים אם אין

כוח אז מניין

תה מר לחם וריבה".

​

1. הטיפול החינוכי בארוע גניבת עוגות שבת מחדר האוכל

 

 הקלטה על סיפורו של...... איך היו גונבים את העוגות....

 

"מעשה ופרצו שני חבר'ה למטבח ולקחו מצרכי מזון.

הרב נרי'ה הזמין אותם הביתה, דיבר מתוך דאגה: "מה קרה? אין מספיק אוכל?

אתם רעבים – הבעיה בישיבה, צריך לטפל במטבח".

לא מתוך כעס נאמרו הדברים, אלא בדאגה כנה." (מבעיית הפריצה למטבח, התעלם לגמרי...)

 

 

המציגים אוכלים עוגה בהנאה, מחלקים לחבריהם ומספרים איך הגיעו אליה.

פתאום נכנס מישהו ומזמין אותם לחדרו של ראש הישיבה.

מחוץ לחדרו הם יושבים ודנים מה יהיה אתם – הם הוזמנו לרב נרי'ה והם יודעים על מה ולמה.

 

מה יגידו לו? שהיו רעבים.

משערים מה יקרה להם:

יסלקו אותם לגמרי? ירחיקו לחודש? - מנהלים ויכוח על הצפוי להם.

מה קורה בפנים:

ואח"כ כשיוצאים – המומים ממה ששמעו ומביעים את מה שעשה להם הטיפול הייחודי. בהתחלה, איזה כיף, יצאנו בלא כלום ואח"כ מתפתחים יסורי המצפון - התיקון הפנימי המשמעותי.

 

כעבור שנים טל' לראש הישיבה

 איך אני יכול לכפר על סחיבת העוגות...

 

 

1. הפגנה עם התלמידים על כך שאין מים חמים בפנימיה ועל הסויה כל יום

 

הפגנה על מים  חמים – באים החבר'ה אל הרב ושוטחים טענותיהם ומודיעים שהיום לא יכנסו ללימודים!

- דיברתם עם המדריך? מנהל הפנימייה? מנהל הישיבה?

שומע על התוכנית לא להכנס לשיעורי התיכון אחר הצהרים ולעשות הפגנה על פתח הפנימיה. אומר שישתדל לטפל בענין.

נראה מרים טל' לכל מיני אנשים ומתרשם שלא לחוצים לטפל בבעיה.

בשעת הצהרים עם תחילת ההפגנה, לוקח סטנדר לומד במקום ההפגנה ומצטרף למפגינים נגד הנהלת הישיבה ...

...................................................................................
 

שנה אחת יצאה לשוק הסויה, מוסדות חינוך קפצו על המציאה:

מזון מזין וזול – שתי מעלות טובות.

בישיבה הרבו לתת סויה (וטעמו אז לא היה כטעמו היום). החבר'ה מאוד לא אהבו – בלשון המעטה – את המוצר. לקראת פורים החליטו לקחת את הנושא לטיפול. חדר האוכל הוכתר בתואר "היכל הסויה" וכל הפרסומות היו התקפה מרוכזת על הסויה.

 

 

הרב נרי'ה ניגש לשולחן של החבורה המארגנת:

- זה באמת לא טעים לכם?

• כן, באמת!

אז למה אין המנון? אם יוצאים למאבק, צריך המנון...

תוך רגעים ספורים נעמד, והחל לשיר את ההמנון:

 

הויה הויה

היכל הסויה

כי כולם רעבים

הבה נשבות

ונאכל פחות

עד שהמחדל

יחדל!

 

 

 - המנון על מחדל הסויה - רפי קפלן.

 

 

4. תלישת הפלקט על כשלון בבגרויות.

 

  - דברים של זאב לביא ויהודה ריינס משבט שח"ל.                                                 

אופן ההצגה: מגיעים 2 בחורים ומתבוננים בלוח מודעות פורים ונסערים למצוא פלקט קרוע – מי קרע, למה קרע פלקט כ"כ יפה, הלוא יש  הרבה יותר קשים ממנו.

 

 

נכנס השלישי – חבר'ה אני ראיתי מרחוק את הרב נרי'ה קורע את הפלקט.

מה? הרב נרי'ה? לא מאמינים, הלוא ראה כאן שלטים הרבה יותר קיצוניים על מי לא צחקו על מה לא כתבו ודווקא את הפלקט  הזה הוא קרע?

אמרו לנו שכאן נותנים לחבר'ה לבטא את עצמם גם בצורה קיצונית, בואו נלך אליו, הוא חייב לנו הסבר, לכל התלמידים.

 

פלקטים על הקירות [מתוך עלוני פורים בישיבה].

מנהל התיכון מר מבורך הוא המלך, 

                        מנהל הפנימיה מר גרשוני הוא המולך, 

                                            מי שלהם משתחווה הוא הלמך.

 

האוכל בישיבה מנה עיקרית – תפריט יומי

יום א'       - שמן בצורת תפוחי אדמה

יום ב'       - שמן בצורת שניצל

יום ג'       - שמן בצורת חביתה

יום ד'       - שמן בצורת פסטה

יום ה'       - שמן בצורת בורקס

שבת        - שמן בצורת עוף // שמן בצורת צ'ולנט

 

 

5. נושאי שיחה כללית לפני יציאה הביתה:

 

איך אתה נכנס הביתה?

איך אתה באוטובוס?  

איך אתה בסניף?

איך אתה עם חברים צעירים? 

יחס לתפילין, לעובדות הניקיון

 

מפעם לפעם לפני שבת חופשית היה מכנס אותנו ומדגיש לנו: כשאתם עולים לאוטובוס תזכרו תמיד שאתם מייצגים את הציבור הדתי-לאומי ועליכם להתנהג כבני-תורה. אין אתם סתם נערים פרחחים, אלא בני ישיבה, ועליכם להתנהג בהתאם. וכשאתם יורדים אל תרדו מהדלת האחורית. הרגילו עצמכם לעבור דרך הנהג, והגידו לו: "תודה שהבאת אותנו לאמא"                            בועז שרמן

 

  

 

להשיג הקלטות של שיחות מאורן לש ובחור מאלקנה.

 

6. שיחה אישית:                                                                                  

 

יד על הכתף, מה שלומך? מזמין לשבת לידו על הספסל ע"י הבריכה.

מתענין מה שלום הדוד.

על השאלה מאיפה הרב מכיר אותו?

הוא היה חניך סניף חיפה לפני 36 שנים  ואח"כ הוא היה אחד המדריכים הטובים ביותר, השפיע על החברה – חיזק אותם והפך את הסניף לגדול פי 3 ממה שהיה לפניו

גם אתה מדריך? על מה העברת פעולה בשבת האחרונה?

​

זכורות שיחות הנפש בארבע עיניים בחדר הצנוע בישיבה. הפגישות היו כאילו לא מתוכננות. לעיתים מצאתי את עצמי באמצע פעילות או לקראת פעילות, כאשר לפתע הרב היה מבקשני להכנס לחדרו. ללא רשמיות. ללא מחיצות . השיחה קולחת. דברים מעניני דיומא, התענינות על הנעשה ב"שבט" מה קורה בסניף שבעיר, איזו סוגיה נלמדת בשיעור...

לעיתים מזומנות זכית בלווי צמוד לרב, מהגבעה ועד ביתו שבכפר. מהלכים בשבילי הכפר נער צעיר ואיש מבוגר והשיחה ביניהם קולחת.

כעבור 30 שנה המשיכו השיחות עם הבנים באותה חיוניות. היטיב לבטא את התחושה בני נ"י, שסיפר לי כי הטיולים האלה התאפיינו ב"בריחת זמן" "פשוט, לא הרגשתי איך הזמן חלף – היה מרתק". נער בן 16 שלוב ידיים ומרותק לרב שחצה את גיל ה-80. זר לא יבין זאת .

שמואל רוזנבלום, "הצופה", כ' טבת תשנ"ו

 

 

הקשר האישי נמשך גם לאחר סיום הלימודים בישיבה:

 

.... על הקשר האישי עם כל בוגר. תמיד, במשך עשרות שנים טרח להחזיר אגרת "שנה טובה עם תוספת ברכה אישית בכתב יד. כל  בוגר קיבל ספר מספריו כתשובה עם הקדשה אישית בכתב ידו. לכל שמחה במשפחתי (נישואי ילדים, "בר מצוה") היה נוהג לשלוח כתשובה אישית את אחד מספריו החשובים.

הרב יוסף הרטמן, "הצופה" כ' טבת תשנ"ו

 

בשנים האחרונות הייתה  התארגנות במחזור לנו ובכל שנתיים –שלוש יש לנו שבת מחזור. בכל פעם שבאנו מצא זמן מיוחד להיפגש עם המחזור, לשמוע מכל אחד על עיסוקיו, על משפחתו, וכן לספר לנו קצת על הנעשה בישיבה ועוד ענייני דיומא שונים.

בכל פעם התפעלתי מחדש כיצד יש לו כח ופנאי להתעניין בכל אחד ולהקדיש לנו מחדש זמן.

הרב זאב נחושתן

 

מאורות נריה 122 (הרב אסף ירחי)

 

סיפור דומה קיבלנו גם מבוגר נוסף (ההפרש ביניהם הוא כשנות דור...)

כולנו הרגשנו  שהרב נרי'ה הוא לא "ראש ישיבה" מורם מעם אלא הוא ממש חבר-יועץ.  הוא התעניין בכל תלמיד ותלמיד – גם בהקשר הלימודי ובכלל. שיבח את מי שצריך, עודד את מי שצריך והפגין התעניינות רבה.

בשבת בוגרים הוא התעניין בכל אחד בדיוק מה הוא עושה, במה רעייתו עוסקת וכן הלאה, לפרטי פרטים, ולכל אחד הוסיף עצות, הפגין מעורבות וכו'. היה זה מדהים לראות עד כמה הוא לא הסתפק בדרשות הרגילות והחשובות, אלא ממש ירד לפרטי הפרטים ובהתייחסות אישית לכל אחד ואחד, ואף אם עברו שנים מאז שעזב את הישיבה עדיין המעורבות נמשכה.

הזמנתי את הרב לחתונתי. הוא הקפיד לשלוח לכל חתונה ספר שלו או של בנו הרב א"י זצ"ל. אך התפעלתי מאוד שהוא לא הסתפק במשלוח מתנה בדואר, אלא טרח והוסיף מכתב התנצלות ארוכה ופירוט מדוע לא יכול היה להגיע לחתונה, והוסיף שהוא בכל זאת ישתדל להגיע.

מדובר ממש בשנותיו האחרונות, כשלכל הדעות גילו היה כבר סיבה מספיקה בשביל לא לבוא. אך לא כך סבר הרב.

(מאיר אלבז)

 

"כולם היו בניו" – וכשמנאם בתפילות יזכור ביו"כ ובחג השבועות, יכולת לראות על פניו של מו"ר, שעל בניו הוא מבכה,  ולעילוי נשמתו של כל אחד ואחד הוא מתפלל – כאילו היה השם היחיד ברשימת ה"יזכור" הארוכה.

​

​

הזמנתי את הרב לחתונתי. הוא הקפיד לשלוח לכל חתונה ספר שלו או של בנו הרב א"י זצ"ל. אך התפעלתי מאוד שהוא לא הסתפק במשלוח מתנה בדואר, אלא טרח והוסיף מכתב התנצלות ארוכה ופירוט מדוע לא יכול היה להגיע לחתונה, והוסיף שהוא בכל זאת ישתדל להגיע.

מדובר ממש בשנותיו האחרונות, כשלכל הדעות גילו היה כבר סיבה מספיקה בשביל לא לבוא. אך לא כך סבר הרב.

(מאיר אלבז)

 

"כולם היו בניו" – וכשמנאם בתפילות יזכור ביו"כ ובחג השבועות, יכולת לראות על פניו של מו"ר, שעל בניו הוא מבכה,  ולעילוי נשמתו של כל אחד ואחד הוא מתפלל – כאילו היה השם היחיד ברשימת ה"יזכור" הארוכה.

קטעים להצגות מס 6

 

בס"ד, אלול ס"ג

 

המחנך / לגעת בלבבות / מדריך לחיים/

נר לנתיבתי

הצגה + מולטי מדיה על דמותו ודרכו החינוכית של הרב נריה

פתחיה נריה ©

 

המטרה:

יצירת מפגש חוייתי עם ארועים מחיי הרב נריה זצ"ל כמחנך.

העלאת ארועים חינוכיים  המאירים את ייחודו כמחנך מסור בלב ונפש לתלמידיו, המדריכם באורחות חיי אמונה, מצוות ומידות טובות, קשור אליהם באופן אישי בחום ואהבה.

 

האמצעים:

הצגה  ל 3 שחקנים חובבניים מתלמידי הישיבה.  בהצגה ישולבו קטעי שירה, הקראה ואמצעים אור קוליים: מוזיקה, תאורה, סרטים, תפאורה ותלבושות מיוחדות שיצרו אוירה מיוחדת.

 

האוירה:

מכובדת אך נעימה, קלילה וזורמת , משולבת בהווי בני עקיבא.

 

קטעי סרטים: תנאי האוכל הקשים בראשית ימי הישיבה // קשר עם התלמידים // שיחה // שירה

 

שירים מתאימים:

שירה עם התלמידים // בראשית היתה מחשבה // תה מר לחם עם ריבה // מנגינה לפני השיחה // יד אחים // שירי ב"ע // קדושה

 

כלים:

אולם / חדר מתאים שבו יהיה הציוד קבוע.

מחשב + מקרן וידאו + מסך.

הגברה. טייפ + קופקדיסק . 

אמצעי תאורה,

סטנדרים ישנים + ספסל ישן. רקויזיטים - מגבעת, פאת זקן, חליפה שחורה

- מחיצות על גלגלים .

 

תמונות גדולות על הכניסה ועל הקירות.

אולי התערוכה הקבועה צריכה להיות על קירות האולם?

​

הארועים

1. די להקים ישיבה צריך להיות משוגע...

 

מספר בן דימונה, הרב דוד תורג'מן, בוגר ישיבת כפר מימון והכותל וכיום רבה של דימונה:

באחד מימי כ"ח אייר, כשלמדתי בישיבת הכותל, פגשתי לאחר תפילת ותיקין בכותל את ראש הישיבה התיכונית שלי, הרב יעקב אריאל שליט"א (רבה של רמת גן).

אמרתי לו שברצוני לפעול להקמת ישיבה בדימונה. זהו צורך גדול וחשוב לקידום הרמה הדתית בעיר.

הוא אמר לי: נמצא כאן הרב נרי'ה, בא איתי ותאמר לו את הדברים .

הרב נרי'ה עמד וקיפל את תפיליו באיטיות, באהבה.

הרב אריאל הציג אותי לפני הרב נרי'ה, כבן דימונה המבקש להקים ישיבה.

כששמע הרב נרי'ה את הרעיון שלי להקים ישיבה בדימונה, הרים את ראשו אלי (הרב תורג'מן הוא גבוה והרב נרי'ה היה נמוך קומה) ושאלני: אתה משוגע?

 

• הייתי די המום משאלתו ולא עניתי.

עמדתי ושתקתי שתיקה של הלם משאלתו.

 

ואז הוא שאל אותי פעם נוספת: אתה משוגע?

התעשתי ואמרתי לו: אני חושב שלא...

 

אמר לי: אם כך, אתה לא יכול להקים ישיבה.....

 

כעבור שנים, באתי אליו לכפר הרואה עם ראש הישיבה בדימונה, הרב קוסטינר לגייס תלמידים לישיבה.

הזכרתי לו את הפגישה לפני שנים רבות ע"י הכותל והוספתי: כנראה שאני קצת משוגע...

 

 

====================================

הקראה?

קשיי בראשית:

אחרי שבועיים אזלו מעט המזומנים שעמדו לרשותם ונדרש סיוע כספי מידי. ההורים התבקשו להשתתף באחזקת הבנים בסכום של לירה וחצי לחודש, בכפר הרואה ערכו מגבית של ביצים וירקות, צילי נסעה לתל אביב לבקש עזרה מנשים צדקניות שהכירה ובעלי מפעלים ידידי התנועה נתבקשו לגייס תרומות או מוצרי מזון. קבוצת טירת צבי שלחה זיתים וחיים – דוד פייקש מחדרה העביר מידי יום כיכרות לחם שנותרו במאפייה שלו. החברים נאלצו להסתפק בתפריט צנוע: לחם, ריבה ותפוזים שהורשו לקטוף מפרדס סמוך. את סעודתם הדלה תיבלו בשירה :

"תה מר לחם וריבה,

דיסה דייסה אוכל בישיבה,

חלבונים אם אין

כוח אז מניין

תה מר לחם וריבה".

 

 

 

 

 

1. הטיפול החינוכי בארוע גניבת עוגות שבת מחדר האוכל

 

 הקלטה על סיפורו של...... איך היו גונבים את העוגות....

 

"מעשה ופרצו שני חבר'ה למטבח ולקחו מצרכי מזון.

הרב נרי'ה הזמין אותם הביתה, דיבר מתוך דאגה: "מה קרה? אין מספיק אוכל?

אתם רעבים – הבעיה בישיבה, צריך לטפל במטבח".

לא מתוך כעס נאמרו הדברים, אלא בדאגה כנה." (מבעיית הפריצה למטבח, התעלם לגמרי...)

 

 

המציגים אוכלים עוגה בהנאה, מחלקים לחבריהם ומספרים איך הגיעו אליה.

פתאום נכנס מישהו ומזמין אותם לחדרו של ראש הישיבה.

מחוץ לחדרו הם יושבים ודנים מה יהיה אתם – הם הוזמנו לרב נרי'ה והם יודעים על מה ולמה.

 

מה יגידו לו? שהיו רעבים.

משערים מה יקרה להם:

יסלקו אותם לגמרי? ירחיקו לחודש? - מנהלים ויכוח על הצפוי להם.

מה קורה בפנים:

ואח"כ כשיוצאים – המומים ממה ששמעו ומביעים את מה שעשה להם הטיפול הייחודי. בהתחלה, איזה כיף, יצאנו בלא כלום ואח"כ מתפתחים יסורי המצפון - התיקון הפנימי המשמעותי.

 

כעבור שנים טל' לראש הישיבה

 איך אני יכול לכפר על סחיבת העוגות...

 

 

1. הפגנה עם התלמידים על כך שאין מים חמים בפנימיה ועל הסויה כל יום

 

הפגנה על מים  חמים – באים החבר'ה אל הרב ושוטחים טענותיהם ומודיעים שהיום לא יכנסו ללימודים!

- דיברתם עם המדריך? מנהל הפנימייה? מנהל הישיבה?

שומע על התוכנית לא להכנס לשיעורי התיכון אחר הצהרים ולעשות הפגנה על פתח הפנימיה. אומר שישתדל לטפל בענין.

נראה מרים טל' לכל מיני אנשים ומתרשם שלא לחוצים לטפל בבעיה.

בשעת הצהרים עם תחילת ההפגנה, לוקח סטנדר לומד במקום ההפגנה ומצטרף למפגינים נגד הנהלת הישיבה ...

...................................................................................
 

שנה אחת יצאה לשוק הסויה, מוסדות חינוך קפצו על המציאה:

מזון מזין וזול – שתי מעלות טובות.

בישיבה הרבו לתת סויה (וטעמו אז לא היה כטעמו היום). החבר'ה מאוד לא אהבו – בלשון המעטה – את המוצר. לקראת פורים החליטו לקחת את הנושא לטיפול. חדר האוכל הוכתר בתואר "היכל הסויה" וכל הפרסומות היו התקפה מרוכזת על הסויה.

 

 

הרב נרי'ה ניגש לשולחן של החבורה המארגנת:

- זה באמת לא טעים לכם?

• כן, באמת!

אז למה אין המנון? אם יוצאים למאבק, צריך המנון...

תוך רגעים ספורים נעמד, והחל לשיר את ההמנון:

 

הויה הויה

היכל הסויה

כי כולם רעבים

הבה נשבות

ונאכל פחות

עד שהמחדל

יחדל!

 

 

 - המנון על מחדל הסויה - רפי קפלן.

 

 

4. תלישת הפלקט על כשלון בבגרויות.

 

  - דברים של זאב לביא ויהודה ריינס משבט שח"ל.                                                 

אופן ההצגה: מגיעים 2 בחורים ומתבוננים בלוח מודעות פורים ונסערים למצוא פלקט קרוע – מי קרע, למה קרע פלקט כ"כ יפה, הלוא יש  הרבה יותר קשים ממנו.

 

 

נכנס השלישי – חבר'ה אני ראיתי מרחוק את הרב נרי'ה קורע את הפלקט.

מה? הרב נרי'ה? לא מאמינים, הלוא ראה כאן שלטים הרבה יותר קיצוניים על מי לא צחקו על מה לא כתבו ודווקא את הפלקט  הזה הוא קרע?

אמרו לנו שכאן נותנים לחבר'ה לבטא את עצמם גם בצורה קיצונית, בואו נלך אליו, הוא חייב לנו הסבר, לכל התלמידים.

 

פלקטים על הקירות [מתוך עלוני פורים בישיבה].

מנהל התיכון מר מבורך הוא המלך, 

                        מנהל הפנימיה מר גרשוני הוא המולך, 

                                            מי שלהם משתחווה הוא הלמך.

 

האוכל בישיבה מנה עיקרית – תפריט יומי

יום א'       - שמן בצורת תפוחי אדמה

יום ב'       - שמן בצורת שניצל

יום ג'       - שמן בצורת חביתה

יום ד'       - שמן בצורת פסטה

יום ה'       - שמן בצורת בורקס

שבת        - שמן בצורת עוף // שמן בצורת צ'ולנט

 

 

5. נושאי שיחה כללית לפני יציאה הביתה:

 

איך אתה נכנס הביתה?

איך אתה באוטובוס?  

איך אתה בסניף?

איך אתה עם חברים צעירים? 

יחס לתפילין, לעובדות הניקיון

 

מפעם לפעם לפני שבת חופשית היה מכנס אותנו ומדגיש לנו: כשאתם עולים לאוטובוס תזכרו תמיד שאתם מייצגים את הציבור הדתי-לאומי ועליכם להתנהג כבני-תורה. אין אתם סתם נערים פרחחים, אלא בני ישיבה, ועליכם להתנהג בהתאם. וכשאתם יורדים אל תרדו מהדלת האחורית. הרגילו עצמכם לעבור דרך הנהג, והגידו לו: "תודה שהבאת אותנו לאמא"                            בועז שרמן

 

  

 

להשיג הקלטות של שיחות מאורן לש ובחור מאלקנה.

 

​

6. שיחה אישית:                                                                                  

 

יד על הכתף, מה שלומך? מזמין לשבת לידו על הספסל ע"י הבריכה.

מתענין מה שלום הדוד.

על השאלה מאיפה הרב מכיר אותו?

הוא היה חניך סניף חיפה לפני 36 שנים  ואח"כ הוא היה אחד המדריכים הטובים ביותר, השפיע על החברה – חיזק אותם והפך את הסניף לגדול פי 3 ממה שהיה לפניו

גם אתה מדריך? על מה העברת פעולה בשבת האחרונה?

 

​

זכורות שיחות הנפש בארבע עיניים בחדר הצנוע בישיבה. הפגישות היו כאילו לא מתוכננות. לעיתים מצאתי את עצמי באמצע פעילות או לקראת פעילות, כאשר לפתע הרב היה מבקשני להכנס לחדרו. ללא רשמיות. ללא מחיצות . השיחה קולחת. דברים מעניני דיומא, התענינות על הנעשה ב"שבט" מה קורה בסניף שבעיר, איזו סוגיה נלמדת בשיעור...

לעיתים מזומנות זכית בלווי צמוד לרב, מהגבעה ועד ביתו שבכפר. מהלכים בשבילי הכפר נער צעיר ואיש מבוגר והשיחה ביניהם קולחת.

כעבור 30 שנה המשיכו השיחות עם הבנים באותה חיוניות. היטיב לבטא את התחושה בני נ"י, שסיפר לי כי הטיולים האלה התאפיינו ב"בריחת זמן" "פשוט, לא הרגשתי איך הזמן חלף – היה מרתק". נער בן 16 שלוב ידיים ומרותק לרב שחצה את גיל ה-80. זר לא יבין זאת .

שמואל רוזנבלום, "הצופה", כ' טבת תשנ"ו

 

 

הקשר האישי נמשך גם לאחר סיום הלימודים בישיבה:

 

.... על הקשר האישי עם כל בוגר. תמיד, במשך עשרות שנים טרח להחזיר אגרת "שנה טובה עם תוספת ברכה אישית בכתב יד. כל  בוגר קיבל ספר מספריו כתשובה עם הקדשה אישית בכתב ידו. לכל שמחה במשפחתי (נישואי ילדים, "בר מצוה") היה נוהג לשלוח כתשובה אישית את אחד מספריו החשובים.

הרב יוסף הרטמן, "הצופה" כ' טבת תשנ"ו

 

בשנים האחרונות הייתה  התארגנות במחזור לנו ובכל שנתיים –שלוש יש לנו שבת מחזור. בכל פעם שבאנו מצא זמן מיוחד להיפגש עם המחזור, לשמוע מכל אחד על עיסוקיו, על משפחתו, וכן לספר לנו קצת על הנעשה בישיבה ועוד ענייני דיומא שונים.

בכל פעם התפעלתי מחדש כיצד יש לו כח ופנאי להתעניין בכל אחד ולהקדיש לנו מחדש זמן.

הרב זאב נחושתן

 

מאורות נריה 122 (הרב אסף ירחי)

 

סיפור דומה קיבלנו גם מבוגר נוסף (ההפרש ביניהם הוא כשנות דור...)

כולנו הרגשנו  שהרב נרי'ה הוא לא "ראש ישיבה" מורם מעם אלא הוא ממש חבר-יועץ.  הוא התעניין בכל תלמיד ותלמיד – גם בהקשר הלימודי ובכלל. שיבח את מי שצריך, עודד את מי שצריך והפגין התעניינות רבה.

בשבת בוגרים הוא התעניין בכל אחד בדיוק מה הוא עושה, במה רעייתו עוסקת וכן הלאה, לפרטי פרטים, ולכל אחד הוסיף עצות, הפגין מעורבות וכו'. היה זה מדהים לראות עד כמה הוא לא הסתפק בדרשות הרגילות והחשובות, אלא ממש ירד לפרטי הפרטים ובהתייחסות אישית לכל אחד ואחד, ואף אם עברו שנים מאז שעזב את הישיבה עדיין המעורבות נמשכה.

הזמנתי את הרב לחתונתי. הוא הקפיד לשלוח לכל חתונה ספר שלו או של בנו הרב א"י זצ"ל. אך התפעלתי מאוד שהוא לא הסתפק במשלוח מתנה בדואר, אלא טרח והוסיף מכתב התנצלות ארוכה ופירוט מדוע לא יכול היה להגיע לחתונה, והוסיף שהוא בכל זאת ישתדל להגיע.

מדובר ממש בשנותיו האחרונות, כשלכל הדעות גילו היה כבר סיבה מספיקה בשביל לא לבוא. אך לא כך סבר הרב.

(מאיר אלבז)

 

"כולם היו בניו" – וכשמנאם בתפילות יזכור ביו"כ ובחג השבועות, יכולת לראות על פניו של מו"ר, שעל בניו הוא מבכה,  ולעילוי נשמתו של כל אחד ואחד הוא מתפלל – כאילו היה השם היחיד ברשימת ה"יזכור" הארוכה.