המושג ‘תכלול’ מבוסס על המילים “תכלית” ו”כוליות”. פירושו למידה המייצרת משמעות, תכלית ומודעות ערכית, ומאפשרת גיבוש של עצמי שלם בעולם של שינויים מהירים ושל ריבוי זירות השתייכות. במציאות עתירת תמורות, פיתוח מודעות לזהות האישית הוא תהליך חיוני כעוגן רגשי וקוגניטיבי. (אגף מו"פ)

בין הזמנים...

"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא - שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו וּלְמַה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו". (הרמח"ל/ מסילת ישרים)

האדם, נברא בעולם לממש את תכליתו ולשמה הוא נברא. 

תקופת ה"זמן" היא התקופה בה האדם מתמלא בלימוד התורה, בהשקפה, באמונה, בהתחבטויות שונות של מהלך החיים תחת כותלי בית המדרש. תקופת בין הזמנים, מאפשרת את היישום של בית המדרש אל מציאות החיים, מחד.

ומאידך, תקופת "בין הזמנים", מביאה את עולמה אל כתלי בית המדרש לקראת הזמן הבא. תקופה, בה האדם מתבונן אל עולמו הפנימי, אל האוצר שצבר בהמלך ה"זמן" אל החשיבה אל דרכי היישום, אל הרצון להעמיק בתחומים שונים.

עולמו של לומד התורה מתמלא, משפיע ומושפע בשאלה המתמדת של מה תפקידו האישי בכל אשר הוא עמל, כל ימי חייו.