* דוג' לעלוני התלמוד הישראלי בעברית ובאנגלית- לחץ כאן

ידידי התלמוד הישראלי !                                                             

היום, ה 27 לינואר, לפני 74 שנים הגיע הצבא האדום אל מחנה ההשמדה אושוויץ, ובכך סיים את פעילותו של מחנה ההשמדה הגדול בעולם.

 

עם כל השמחה על שחרור המחנה, בעדויות רבות של ניצולים, מתארים הניצולים את היום הזה כאחד הימים הקשים ביותר בשואה. המלחמה הסתיימה ובפעם הראשונה הם קולטים את המחיר, את האובדן, את הבדידות, ואת העובדה שאין להיכן לחזור ואין לאיפה ללכת. העולם חרב. העולם הישן כבר איננו עוד, והעולם החדש טרם נוצר.

 

 

זה לקח הרבה יותר מדי זמן. חלפו 60 שנה מאז סיום המלחמה ושחרור המחנות, עד  שעצרת האומות המאוחדות, החליטה רק  ב 2005 על ציון היום הזה כיום זכרון השואה.

 

74 שנים- ושאלות רבות עדיין מרחפות בחלל האוויר - על המין האנושי, אופיו וגבולותיו, על הרוע, המוסר והערכים.

 

74 שנים אחרי- האם אכן 'לעולם לא עוד' ? האם העולם אכן למד את הלקח ? האם העולם היום יותר הומני ופחות  גזעני ? יותר אוהב ופחות שונא ?

 

74 שנים אחרי- עולם טוב ומוסרי יותר לא יוצרים רק בנאומים וטקסים. עולם טוב יותר יוצרים בחינוך, בחינוך, ועוד פעם בחינוך. לאהבת אדם, לקבל האחר, לסובלנות, לרגישות, לקדושת החיים ולכבוד האדם. יש לאנושות עוד דרך ארוכה ארוכה לעשות עד שהיא אכן תוכל להתייצב ולומר שהיא למדה מן העבר, הסיקה את המסקנות, ו'לעולם לא עוד'.

 

74 שנים אחרי- וקול דמי אחינו ממשיך לזעוק מן האדמה.

 

74 שנים אחרי- כבר אין לנו את העיירה לחזור אליה, אך ב"ה זכינו ויש לעם היהודי מקום ללכת אליו.

 

כגודל הזכות – גודל האחריות.

 

אחריות אותה אנו נוטלים על עצמנו בעוז ובענווה.

 

 

                      בברכה, בהוקרה ובידידות

 

 

מאיר יעקבסון        אבי רט               רו"ח חיים פרייליכמן       

מייסד ועורך      מנהל חינוכי ועורך      יו"ר חבר הנאמנים

​

​

​