כולנו גדלנו על השיר המתנגן לו בפי הילדים של פעם והילדים של היום: 'היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה'... בדור שלנו ניתן לייצר כבר גרסה מעודכנת - משודרגת לשיר: 'היש צוהל ושמח כמוני המסך'. זה אמנם לא כל כך תופס, נראה לי רק בגלל שאין פה חרוז. אך שדרוג ה'מסכה' ל'מסכה וירטואלית' בחיינו וחיי ילדינו, תפס וגם תופס. האם שאלנו את עצמינו האם המסך/ה הוירטואל/ית המשתקפת על פנינו ועל פני ילדינו –היא אכן שמחה וצוהלת? 
אפקט המסכה והמסכים בכלל מלווים אותנו לאורך השנה והחיים בכלל, ולא רק בפורים. בדור שלנו, דור המסכים, המסכה הפורימית לובשת תחפושת משודרגת של התבוננות פנימית וחיצונית במציאות חיינו הווירטואליים. כיצד נדאג לכך, שמציאות הזו העוברת דרך המסכ/ה לא תיצור משוכה לשמחה אמיתית וכנה? 
למעשה, במודע או שלא, אנו שקועים עמוק בעולם מסכות וירטואליות – התכתבות עם חברים וירטואליים, מסרונים בוואטסאפ – בין אם הם חושפניים או פוגעניים או מחמיאים ומחזקים. מצב זה יוצר מציאות הניתנת תמיד לפרשנות קוגניטיבית– "למה הוא התכוון.." "על מה הוא חשב כשכתב\ה..." וגם פרשנות רגשית – המסתכמת לעיתים בכמה אימוג'ים. מציאות זו הניתנת לפרשנות תמידית יוצרת מצב בו האדם חי חיים נטולי אמת, נטולי רגש ישיר ואותנטיות – ממש כמו שהוא חובש מסכה מתמדת או רואה מולו – מציאות עם מסכה מתמדת. 
פעם כשהייתי נערה מתבגרת אווירת הפורים והשיח על פורים היה על מסכות ותחפושות – פנים וחוץ, היום השיח עם מתבגרים הוא כפול ואפילו משוריין יותר – על מסכים ומסכות שלוכדים אותנו לרוב ברשת סבוכה ומורכבת של מציאות מדומה. מציאות כזו מסבכת את השיח על – מהי אמת, פנימיות, הגיון ושכל ישר. מורכבות שעלולה לייצר כאוס פנימי עמוק בנפש.
הימצאות ה"מסכות הממוסכות" בדור הזה מחזקת ומשריינת עוד יותר את העולם הנסתר והפנימי הסודי כל כך בחיי האדם. כמו במסכים ופלאפונים – נדרשת סיסמא וקוד כניסה שמור היטב על מנת להיכנס לעולם הזה הפנימי – בין בנפש של ילדינו ובין ב'נפש הווירטואלית' שלו.
ישנם מצבים בהם לילדים עצמם הרבה יותר קל להיחשף דרך המסכה או המסך. היכולת של הנער/ה לחשוף תעבור דרך מסך הממסך לכאורה במשהו ומגן על העצמי הפנימי מפני חשיפה ישירה למציאות. מהצד החיובי של הנושא – אי אפשר להתעלם מהיעילות שבמסכה או במסך בכלל המאפשר דווקא גילוי מוגן יחסית ומשוחרר מפני תגובות ישירות של הסביבה. ישנם מצבים שבהם המסכ/ה מהווים דווקא 'מרחב מוגן' לחשיפה של התמודדויות פנימיות, שאילולי המסכ/ה הן לא היו  מתגלות.
ימי הפורים הגבוהים הבאים לקראתנו הם הזדמנות נפלאה להתבוננות מחודשת בצדדים הסותרים כל כך של פנים וחוץ, סוד וגילוי, אמת ומציאות מדומה, כאוס מול סדר פנימי וחיצוני. יש כאלה שהקוד הסודי וה'סיסמא המשוריינת' למתרחש מאחורי המסכ/ה נמצא דווקא במצוות "לבסומי.." ו"עד דלא ידע...". מצוות אלו מאפשרות להרגיש ולו במעט שחרור מהניגודיות הזו ולהתחבר לתחושה נטולת מסכות, המצליחה לשחרר משהו מהאמת הפנימית העמוקה החבויה כל כך, גם אם כל כך משוריינת ווירטואלית.
הרב קוק מלמד אותנו להאמין דווקא בכוחות הנפש הפנימיים, שמהם אדם שואב את הכוח. ולראייה הרב מביא את הניגודיות שבמגילה: כשהמן רואה עם מפורד ומפורז, מפיל פור - הוא הגורל, המפיל משבר חברתי לאומי קשה. וכשהמשבר הלאומי החברתי והזהותי בעיצומו – נדרשת התכנסות פנימית ו"הסרת המסכות" כפי שביקשה אסתר: "לך כנוס את כל היהודים" ומנקודה זו דווקא- מתחילה הישועה. 
עוד בהקשר זה, הרב כותב ומסביר: "מבוסמים אנחנו יותר מדי מדמיונות חיצוניים ובשביל כך אין אנחנו מרגישים את האמיתיות הפנימית שלנו – את סוד האמת.....שוכחים אנו שהיד הסודית הזאת – זאת היא כל המפעל....נגלה נא את איגרת הפורים הזאת בכל נפלאותיה" (הרב קוק, אד"ר תרצ"ה – 1935, עיתון "היסוד", מופיע גם במאמרי הרא"יה, עמ' 153).
אמנם במקור הזה הרב מתייחס ליד 'בעל המלחמות וזורע הצדקות' – הקב"ה, אך המקור מעורר אותי לחשוב על ה'יד הסודית' על האופן שבו היא פועלת כך שהיא מאפשרת לגלות כוחות הנפש הפנימיים, נטולי המסכות, לא משנה כמה הן משוריינות וממוסכות.
ימי הפורים מביאים איתם הזדמנות נפלאה להושטת היד הזו. פורים הוא הזדמנות לשיח פנימי - אישי ושיח חברתי-משפחתי, על המציאות המדומה הממוסכת כל - כך בחיינו -  יתרונותיה וחסרונותיה. פורים מזמין אותנו לגילוי כוחות הנפש הפנימיים - אישיים ומשפחתיים  - הנדרשים להתמודדות במציאות זו. כמו גם על החשיבות בפתיחות וגילוי הסודות, שבסופו מאפשר לגלות את עצמינו. – כך אני רואה את הוראת הרב לגלות את "איגרת הפורים הזו בכל נפלאותיה".
לשיח הזה נדרש אומץ רב. שיח זה חייב להיות כן ונטול ביקורתיות ושיפוטיות. שיח שנותן אלטרנטיבות אפשריות להתמודדות, שיח המאפשר תקווה. שיח מלא במסרים של חוסן ומחזיר את תחושת השליטה של הפרט בחייו, ללא צורך בכיסוי - לא של מסך ולא של מסכה.
אולי סוד קסמה של ה"יד הסודית" המאפשרת כניסה אל כוחות נפש פנימיים, כטמון דווקא במתן אלטרנטיבות לנער\ה עטוית המסכה. בעבודה עם ילדים ומתבגרים מצאתי שמתן בחירה היא כלי מצוין לבסס עליו שיח שכזה. כשאדם חש שיש לו בחירה, זה מאפשר לו לחוש שליטה במציאות חייו. כך, צריך ללמד את ילדינו שיש להם יכולת לבחור במודע האם הם נשארים ונשאבים למציאות מדומה או שיבחרו להסיר מסכות – גם וירטואליות. 
בחירה במיטבה, היא בחירה עם רגש נכון המתלווה לו – רגש השמחה. כשאדם מבין שיש לו אפשרות לבחור והוא שמח בזכות הזו, הרי שזו הבנה גבוהה יותר של שליטה עצמית במציאות חייו.
הבנה גבוהה זו היא הנותנת לאדם את הכוח העמוק הפנימי להתחבר לעצמו ולסביבתו ולבוראו באמת, ללא צורך במסכ/ה. היא הנותנת לו את הכוח להתמודד במציאות, שלעיתים מזמנת מצבי משבר עמוקים – נטולי מסכות. ההבנה ביכולת לבחור גם במציאות קשה ברגש הנכון - היא הנותנת לאדם את היכולת לראות גם מציאות משברית כהזדמנות לצמיחה.  
בואו ניתן לימי הפורים הבאים עלינו לטובה, להיות הזדמנות מיוחדת להחזיר לעצמינו את תחושת השליטה במציאות חיינו בשמחה פנימית אמיתית - בין אם נבחר שתעבור דרך המסך או המסכה, ובין אם לא. נאפשר לימים הללו להיות הזדמנות לגילוי ולבחירה מודעת ושמחה בכל הקשור לתקשורת עם ילדינו בכלל ועם עצמינו בפרט.